כהן את שהרבני בע"מ נ' שהרבני

החלטה

לפני בקשה להתיר למבקש, בעל מניות במשיבה 2 (להלן: "החברה"), לנהל תביעה נגד המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") כתביעה נגזרת בשם החברה. המבקש טוען כי באמצעות התביעה, יושבו לקופת החברה, כספים שהוצאו מהחברה שלא כדין, על ידי המשיבה ובעלה, מר איציק שהרבני (להלן: "מר שהרבני"), שהיה עד למועד סיום פעילותה של החברה, בעל מניות בה.

העובדות הצריכות לעניין .

מניות החברה, שעיסוקה פרזול לנגרות, הוחזקו, מאז היווסדה, על ידי המבקש ומר שהרבני, בחלקים שווים, והם אף כיהנו כדירקטורים

משך כל השנים, ועד סמוך למועד סיום פעילותה העסקית של החברה, היתה לכל אחד משני בעלי המניות, זכות חתימה יחידה בשם התובעת.

לקראת סוף 2006 החליטו המבקש ומר שהרבני על פירוקה של החברה מרצון, על העברת השימוש במבנה המצוי בבעלותה לחברה אחרת שהיתה בבעלותם, על חלוקת פעילות החברה, על הפסקת פעילותה ביום 31.12.06 ופיטורי כל עובדיה במועד זה.

כן הסכימו כי כל אחד מהם יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בסכום שווה, שיקבע על פי תקרת השכר הפטורה ממס לבעלי שליטה (כ-10,000 ₪ לכל שנת עבודה).

במסגרת חלוקת התפקידים שנהגה בחברה, מר שהרבני טיפל בעיקר בנושאי "הפנים" של החברה (הנהלת חשבונות, טיפול בעובדים והכנת משכורות), ואילו המבקש עסק בעיקר בקשר עם הספקים.

מר שהרבני, שטיפל, כאמור, במשכורות העובדים, דיווח על אשתו, המשיבה, כעל עובדת החברה לרשויות המס ולביטוח הלאומי והיה אחראי על הפקת תלושי שכר עבורה על ידי הנתבעת, משך למעלה מ- 14 שנים, החל מאפריל 1992 ועד לתום פעילותה של החברה. כן דווח כי המשיבה הועסקה במשרה מלאה, 8 שעות עבודה ליום, ללא היעדרויות.

סמוך לסיום פעילותה של החברה, פנתה המשיבה לחברה בדרישה לתשלום פיצויים פיטורין, בטענה שהועסקה על ידה, והגישה מכתב פיטורים שהפיק עבורה מר שהרבני.

המבקש התנגד לדרישה לפיצויי פיטורין, והמשיבה הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, תביעה נגד החברה, לתשלום פיצויי פיטורין (ע"ב 7280/09).

המבקש עתר לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה לאישור הגנה נגזרת בשם החברה, ובקשה זו התקבלה על ידי בית הדין.

לאחר שמיעת ראיות, ניתן על ידי בית הדין, ביום 24.8.09, פסק דין הדוחה את התביעה של המשיבה. כן נקבע בפסק הדין כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המשיבה לחברה, כי המשיבה לא ביצעה אלא עבודה בהיקף מצומצם מאוד בגדר "עזרה משפחתית", וכי תלושי השכר היו פיקטיביים ונועדה לזכות את בני הזוג שהרבני בזכויות שאינן מגיעות להם מרשויות המס והביטוח הלאומי.

המשיבה ערערה על פסק הדין וערעורה נמחק ביום 13.12.10, בהמלצת בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 527-09).

טענות המבקש .

לטענת המבקש, מעשיו של מר שהרבני, עליהם למד המבקש רק בעקבות הדרישה לפיצויי פיטורים שהוצגה בתחילת שנת 2007, גרמו לחברה לשלם למשיבה סכומים כמפורט בכתב התביעה, בתואנה שקרית וכוזבת של עבודה ויחסי עובד – מעביד.

המבקש טוען כי על המשיבה להחזיר לחברה את הכספים שקיבלה ממנה שלא כדין. בהתאם פנה ביום 17.1.11 למשיבה בדרישה להשבת הכספים וביום 16.1.11 פנה למר שהרבני בדרישה לנקוט הליכים כנגד המשיבה. המכתב לא נענה עד שביום 15.3.11 התקבלה תשובתו של עו"ד שכטר, ב"כ המשיבה, ולפיה החברה לא תגיש תביעה נגד המשיבה.

המבקש טוען כי המשיבה קיבלה מהחברה, שלא כדין, מאז אפריל 1992 ועד לסיום פעילותה של החברה, סך של 439,036 ₪ בגין שכרה וכן שילמה החברה בגין שכרה לביטוח לאומי סך של 22,961 ₪, סה"כ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, נכון ליום הגשת הבקשה – סך של 938,359 ₪. כן לטענתו, בשם פיצול שכרו של מר שהרבני כך שחלק קיבל בעצמו וחלק קיבלה המשיבה כשכר, שולם מס הכנסה נמוך מזה שהיה על מר שהרבני לשלם למעשה.

לטענת המבקש, הואיל וקיים ניגוד עניינים מובהק ומובנה בין מר שהרבני, המעוניין להעשיר את אשתו – המשיבה על חשבון החברה, לבין האינטרסים של החברה להשיב לקופתה את הגזילה, יש לאשר את הבקשה לתביעה נגזרת, אשר תהיה לטובת החברה, לטובת רשויות המס לרבות המוסד לביטוח לאומי, ולטובת המבקש. כן טוען המבקש כי הוכיח בניהול ההגנה הנגזרת על ידו עבור החברה, כי הדבר נעשה לטובת החברה ובתום לב ופעילותו מנעה את גזילת כספי החברה בידי המשיבה ואף במקרה שלפנינו יעשה הדבר לטובת החברה ובתום לב.

טענות המשיבה .